עכשיו השאלה היא כזאת בזוגיות, אוקי מה עדיף האם עדיף שאנשים שכל אחד מבני הזוג יצפה שהשני ימלא לו את הרצונות שלו או לא, בפשוט שני בני זוג נמצאים בקשר האם בן אדם אמור לצפות שהבן זוג השני שלו יתייחס אליו בכבוד כן או לא, האם הוא אמור לצפות שהשני הבן זוג השני יאהב אותו כן או לא, האם הוא אמור לצפות שהשני יגרום לו להרגיש טוב כן או לא, האם הוא אמור לצפות שהוא ירגיש טוב במחיצתו של השני כן או לא. ואם רוצים גם אפשר להרחיב את השאלה הזאת גם יותר, בן אדם נגיד נמצא בעבודה בן אדם יש לו תחביב האם הוא אמור לצפות שהתחביב הזה יעשה לו כיף כן או לא?

ש: לפעמים כן רוב הפעמים כן.

אליעד: אני אמרתי שאני יכול להרחיב את השאלה, אמרתי שניתן להרחיב את השאלה ומה ששאלתי על בן זוג נשאל באופן כללי על כל דבר כי אחרי שתבין את התשובה תראה שזה רלוונטי לגבי כל דבר, מה שנכון לגבי בן זוג נכון לגבי תחביב נכון לגבי השכנים שלך, בסדר האם את אמורה לצפות שיהיה לך טוב עם השכנים שלך כן או לא בסדר זאת אותה תשובה, האם את אמורה לצפות שיהיה לך טוב עם הבן זוג שלך כן או לא. בקיצור מה התשובה? אני אתן את התשובה בפשוט, כן מה אתה אומר?

ש: מול המציאות, למשל מול המציאות?

אליעד: מול המציאות, האם אתה אמור לצפות שהמציאות תהיה כרצונך כן או לא?

ש: כדאי לרצות אותה יותר מאשר לצפות שהיא תרצה אותי

אליעד: באמת?

ש: כי אם אני מההיבט הזה בטוח אני.

אליעד: רגע בא נשאל את זה על המציאות אתה במערכת יחסים עם המציאות האם זה יהיה הגיוני שאתה תצפה שהמציאות תמלא את רצונך או שאתה אומר "לא, עדיף שאני לא אצפה שהמציאות תמלא את רצוני", מה עדיף?

ש: עדיף שאני אמלא את רצון המציאות.

אליעד: קודם כל זה יפה שישר לקחת את זה לאיזו מהות כזאת כללית משמה נגזור תשובה, למרות שזה לא תמיד אותו דבר אבל באופן יחסי זה טוב שלקחת את זה למשהו מהותי, הלאה.

ש: אני אומר אם אני לוקח את המציאות אומר לה "את יודעת מה תעשי מה את רוצה" אני מנסה להתאים את עצמי למציאות מההיבט הזה אני לוקח אחריות על עצמי.

אליעד: זה עדיף?

ש: זה נראה לי עדיף.

אליעד: הנראה לי עדיף לא אמרת כלום, זה עדיף?

ש: עדיף.

אליעד: למה זה עדיף אני חושב שזה לא עדיף.

ש: כי האחריות היא בידיים.

אליעד: אוקי בהנחה שיש לך את התהליך שאתה יכול לקחת עליו אחריות ויכול להעביר את האחריות לשני מה עדיף שתיקח את האחריות או תעביר את האחריות לשני?

ש: שגם וגם.

אליעד: איך התחילה השיחה בראשון אמרנו "לא מה אתה כל הזמן מעביר את האחריות לעצמך, תראה אתה מאבד את המשמעות תן את האחריות לשני". יפה עכשיו בא נתחיל מהתחלה, אוקי התשובה היא שבשביל להצליח בזוגיות במקום עבודה, בלשמור על תחביב בלהצליח לקרוא ספר בלי שימאס לך ממנו בכל דבר צריך את שני הדברים אבל בוא נלביש את זה קודם כל על זוגיות, בשביל שבן אדם יצליח בזוגיות הוא חייב להיות בשני מצבים תודעתיים מנוגדים 1. שהוא אומר "אני רוצה שהבן זוג יאהב אותי" 2. להגיד "לא אכפת לי אם הבן זוג שלי אוהב אותי או לא".

למה? אם בן אדם ילך רק בצד אחד "זוגיות? אני רוצה להרגיש טוב עם הבן זוג שלי" לצורך העניין מתישהו הזוגיות תחרב, למה? כי אי אפשר שהבן זוג שלך יעשה לך רק טוב הוא לא יכול למלא את כל רצונך לא משנה מה הוא יעשה תמיד יהיו חסרונות ולא משנה מה אתה תמיד תסבול ואף פעם הוא לא יוכל לאהוב אותך בלב שלם. ולכן אם בן אדם ילך רק על הקונספט שאומר, בן אדם נגיד יושב בבית לבד רע לו שהוא לבד הלך מצא זוגיות, אוקי אז הוא אומר "למה מצאתי זוגיות? כדי לא להיות לבד כדי לא להרגיש רע מזה שאני לבד, אוקי אז מעכשיו תפקידו של הבן זוג הוא לגרום לי לא להרגיש שאני לבד" וזהו עכשיו כל פעם כשהוא מרגיש לבד הוא מתקשר לבן זוג.

אבל אי אפשר ככה לנהל זוגיות אתה משגע את הבן זוג שלך הוא ישתגע הוא, יתאבד הוא לא יכול כל היום להיות איתך אין אפשרות כזאת ויותר גרוע מזה גם הם יכולים להיות ביחד ועדיין אתה מרגיש לבד, מה אז "לא אז תראה לי שאתה אוהב אותי", "איך אני יכול לשכנע שאני אוהב אותך? אוהב אותך", "לא עוד יותר", אבל אתה מתוסבך עם עצמך תפתור את זה עם עצמך מה אתה רוצה ממני". אוקי עכשיו זאת אומרת אם הוא יותר מדי יעמיס על זה שהוא רוצה שהשני ימלא לו את הרצונות הוא יהיה בבעיה מצד שני אז מה הבן אדם אומר "טוב אז אני צריך לדעת להסתדר לבד אני צריך לדעת להכיל את עצמי, אני צריך לדעת שאם לא אוהבים אותי מספיק להתמודד עם זה" אם בן אדם ייקח את זה יותר מדי לקצה השני אז בשביל מה אתה בזוגיות תישאר לבד.

זה הרעיון אם בן אדם יותר מדי יאהב את עצמו הוא לא יהיה בזוגיות, אם בן אדם יותר מדי לא יאהב את עצמו והוא יצפה שיאהבו אותו הוא גם לא יהיה בזוגיות, למה אם הוא יותר מדי אוהב את עצמו ויותר מדי טוב לו עם עצמו, יותר מדי הוא ממלא לעצמו את הרצונות של עצמו הוא יכול להישאר לבד אין שום משמעות עבורו לזוגיות. אותו דבר הפוך אם בן אדם יותר מדי לא אוהב את עצמו ויותר מדי הוא מצפה שיאהבו אותו אז אדוני זה לא משנה כמה יאהבו אותך אתה תרגיש רע, אתה תרגיש מבואס והלך לך הזוגיות כאילו אין אפשרות לתחזק ככה ולכן צריך גם וגם ולהיות מודעים לזה.

עכשיו אם בן אדם כל פעם שרע לו הוא יבחר את האופציה, כל פעם נגיד כשיש קונפליקט בזוגיות הוא יבחר את האופציה "טוב בוא נאהב את הבן זוג או הבת זוג למרות זה" אין משמעות לזוגיות, למה אין משמעות לזוגיות? אז אתה כבר יכול לאהוב את השכנה שלך אתה יכול לאהוב את השכן אז זה לא משנה עם מי, תמיד תאהב את זה איך שזה תאהב בלי תנאים נגמר המשמעות של הזוגיות ואתה יכול גם להיות עם עצמך לבד ותאהב את זה איך שזה, אז מצד שני הוא אומר "לא אז צריך להציב תנאים, אני רוצה שזה יהיה ככה או ככה" אבל אם אתה כל הזמן תציב תנאים שאתה רוצה ככה או ככה זה גם כן אף פעם לא יגמר אז גם כן אי אפשר להיות בזוגיות כי אין שום דבר שמתאים לך.

עכשיו ומה שאני אמרתי בסך הכל שזה רלוונטי גם לגבי נגיד מקום עבודה אם בן אדם נגיד עובד במקום עבודה והוא מצפה שהמקום עבודה ימלא לו את כל החסרונות הוא מתישהו יעזוב ואם הוא לא מצפה שהמקום עבודה ימלא לו שום חסרונות הוא גם כן לא ילך לעבודה יותר. ומה שאני אמרתי שזה רלוונטי גם לגבי תחביב נגיד בן אדם יש לו תחביב, אם הוא יצפה שהתחביב הזה זה יעשה אותו הכי מאושר בעולם הוא מתישהו ינטוש את התחביב, ואם הוא לעומת זאת יגיד "טוב מה התחביב נותן לי איזה סוג הנאה? אני אצליח להשיג את זה מתוכי" גם אז הוא יאבד את התחביב. עכשיו אותו דבר לגבי המציאות אם בן אדם אומר "אני מצפה שהמציאות תמיד תמלא לי את רצוני" אתה בקונפליקט תמידי, אם הוא אומר "טוב אז אני לא מצפה יותר שהמציאות תמלא את רצוני" אתה נעלם גם כן אין משמעות לכלום.

כל הדינמיקה הזאת של החיים שפעם אחת תגיד "אני רוצה שהמציאות תהיה כרצוני" ופעם אחת תגיד "לא, עכשיו למה היא לא כרצוני, טוב אני מקבל את המציאות או לא מקבל את המציאות" הפינג פונג הזה מאפשר את השימור של מערכת יחסים כלשהי. ולכן אם אנחנו חוזרים עוד פעם לרובריקה של זוגיות במובן הפשוט הרבה פעמים הזוגיות נתקעת או בגלל שהבן אדם יותר מדי טוב לו עם עצמו או בגלל שיותר מדי רע לו עם עצמו והוא מצפה שהשני ימלא לו את החסרונות ותמיד כשמגיעים לאיזשהו קונפליקט אפשר לבדוק, אפשר לבדוק "רגע ממה הקונפליקט נובע מזה שאני יותר מדי מצפה או מזה שאני פחות מדי מצפה?" בשניהם זאת בעיה פחות מדי מצפה זה מאבד עניין ויותר מדי מצפה זה גם כן מתחיל לאבד עניין כי זה ממלא את הרצונות, יש לך כל כך הרבה ציפיות שזה כבר לא מעניין אותך כי אף אחד לא ממלא לך את הרצון.

ואז צריך לאפשר לאזן את זה אם רוצים, כשהמוח לדוגמא אומר לך "אני חייבת שהוא", נגיד את אישית נגיד לדוגמא את יוצאת עם מישהו נניח ו נגיד את אומרת "לא בא לי עליו", עכשיו למה לא בא לך עליו? או בגלל שאת אומרת "טוב לי עם עצמי" או בגלל שאת אומרת "תראה הוא בכל מקרה לא ימלא לי את הרצונות שלי" זה תמיד יהיה אחד משני הצדדים האלה. יפה אז אם לדוגמא נגיד את מתחילה לצאת עם מישהו נניח ופתאום את רואה שאת מתחילה לאבד עניין "רגע למה אני מאבדת עניין כי אני יותר מדי רוצה שהוא ימלא לי את הרצונות? אופס אז אני עכשיו יכולה למלא לעצמי קצת את הרצונות, רגע הוא כבר לא מעניין אותי כי אני יותר מדי ממלאת לעצמי את הרצונות, לא אז אני רוצה שהוא ימלא לי את הרצונות"...