וכאן אבאר עוד תהליך מניפולטיבי של שתילת מחשבות בראש של מישהו אחר, ועל סוג של אסטרטגיית שכנוע מתקדמת.

והרעיון הוא, שכמו בקרב, אתה עושה מהלך, וגם היריב שלך עושה מהלך נגדי, ואז אתה עושה מהלך נגדי על המהלך הנגדי שלו. ואם אתה אסטרטג טוב שיודע לחשוב כמה מהלכים קדימה, יותר מאשר היריב שלך, אז במהלך שאתה עושה, אתה מנטרל מראש גם את יכולת התגובה של היריב שלך, למהלך שאתה עושה. ויש מקרים, שבהם היריב שלך יכול עדיין לעשות משהו בתגובה, אבל בגלל שהשתקת ומנעת את יכולת התגובה שלו המיידית בקצת, ממילא זה גורם לו להיכנע ולא לחשוב על איך הוא כן יכול להמשיך להילחם בך.

וברמה הרטורית זה אומר כך: נניח שאתה רוצה לטעון טענה שאומרת "X הוא בן אדם טיפש". עכשיו, ברגע שתאמר את זה, האדם השני בהנחה שיש ניגוד אינטרסים ביניכם, יכול להשיב לך לדוגמא "לא נכון, X הוא לא טיפש, אתה טיפש / למה אתה אומר שX הוא בן אדם טיפש / X הוא בן אדם חכם" או כל מיני תגובות אחרות.

עכשיו הרעיון הוא כך, אם אתה טיפש, אז אתה בעצם חושף את הקלף שלך, דהיינו, טוען את הטענה שלך, לאחר מכן אתה רואה את התגובה של היריב שלך, ורק לאחר מכן אתה מחליט / חושב איך להגיב על מה שהוא אמר, כתגובה להתקפה שלך. אבל אם אתה לא טיפש אלא חכם, אז לפני שאתה חושף את הקלף שלך, דהיינו, לפני שאתה טוען את הטענה שלך, מראש אתה חושב על הטענה הנגדית האפשרית שיטענו נגדך, ומראש כבר מגיב לטענה הזאת, עוד לפני שהיא נטענה. וזאת על ידי שיפור הניסוח של הטענה המקורית שלך.

או לדוגמא במקרה שלנו, נניח שאתה רוצה לומר ש "X הוא טיפש" ונניח שאתה חושב לדוגמא שהשומע ינסה להעביר אליך את נטל ההוכחה, שאתה תצטרך להוכיח ש X הוא טיפש, אז במקרה כזה, מראש תעביר את נטל ההוכחה אל השומע. דהיינו,, שהוא יצטרך להוכיח ש X הוא לא טיפש, במקום שאתה תצטרך להוכיח ש X הוא טיפש.

לדוגמא: "X הוא טיפש, למה נראה לך שלא?!". דהיינו, מראש ניסחת את המשפט בצורה שמראש ממקדת את השומע בכך שנטל ההוכחה האם X הוא טיפש או לא, נטל ההוכחה מוטל עליו.

ואם אתה עוד יותר חכם, אז אתה אמור לדעת, שכאשר אתה מתחיל משפט בטענה כלשהי, כגון כאשר אתה אומר "X הוא טיפש", אז אוטומטית בתת המודע של השומע, מתעוררת השאלה האם זה נכון או לא. דהיינו, אוטומטית, נטל ההוכחה מוטל עליך, בתת המודע של השומע. ולכן למרות שבסוף המשפט העברת את נטל ההוכחה אל השומע, עדיין בתת המודע של השומע, למשך כמה שניות, הייתה בחוויה שלו, שאלה, שבה נטל ההוכחה היה מוטל עליך.

ולכן מראש עדיף שתאמר (אא"כ זה לא אפשרי מסיבות שונות), "למה נראה לך ש X הוא לא טיפש, X הוא טיפש". דהיינו, שמראש תמקד את השומע שיחשוב הוא שנטל ההוכחה עליו, ושהוא צריך להוכיח האם X טיפש או לא.

ומאחר שאם אתה חכם, אז אתה יודע ש (יש היבט ויש גם יוצא מן הכלל וש) עדיין עדיף שלא תסיים את המשפט שלך בטענה, שממילא זה יכול להחזיר את נטל ההוכחה אליך. לכן לדוגמא עדיף שמראש תנסח את המשפט בצורה של "למה נראה לך ש X הוא לא טיפש?! X הוא טיפש, למה נראה לך שלא?!" ואז גם אמרת את מה שרצית בצורה מפורשת, אבל גם תחמת את הרעיון שלך, בשני רעיונות נוספים, שבהם יש רעיון שאומר, שנטל הוכחה מוטל על הצד השני ושהוא צריך להוכיח אם X הוא טיפש או לא.

ואם אתה עוד יותר חכם, אתה יודע לדוגמא שיש גם היבט (ויש גם יוצא מן הכלל), שאומר שברגע שאתה מעביר את נטל ההוכחה על מישהו ומבקש ממנו לדוגמא להוכיח ש X הוא לא טיפש, הרי שממילא הוא תמיד יוכל למצוא הוכחה יחסית כלשהי, לכך ש X הוא לא טיפש.

ומאחר שאתה רוצה לנטרל מראש את ההוכחה שהוא יביא לך, לכן מראש עדיף שתאמר לדוגמא "אתה באמת בטוח חושב ש X הוא לא טיפש". דהיינו, שתנסח את משפט השאלה שלך, בצורה שמראש תנטרל מהשומע את היכולת שלו לתת תשובה יחסית לשאלה שלך, וכפי שהסברתי את זה במקום אחר.

ואם לדוגמא אתה יודע שהשומע יגיד לך, שאין שום הוכחות ש X הוא טיפש, אז מראש אתה בשאלה שלך ובטענה שלך, כבר יכול להוסיף את הרעיון שאומר, שאין שום הוכחות ש X הוא לא טיפש. או לדוגמא לומר, שיש המון ראיות יחסיות לכך ש X הוא טיפש. או לדוגמא לומר שיש הוכחות עמוקות ומורכבות, שמראות ש X הוא טיפש. או כל מיני טענות אחרות, שמראש שוללות את האפשרות שלו להתגונן ולטעון את הטענה שלו.

ואם לדוגמא אתה יודע שיטענו נגדך, שX היה בעבר נחשב לאדם מאוד חכם. אז מראש לדוגמא באפשרותך לנסח את הרעיון שלך, שהוא בעצם אומר, ש X הוא בתקופה הנוכחית טיפש / או הפך להיות טיפש.

ואם לדוגמא יאמרו לך, שלא יכול להיות שאדם חכם הפך להיות טיפש, אז מראש באפשרותך לדוגמא לומר, שדברים משתנים וגם אנשים משתנים (וגם כאן כבר יש תשובה להתנגדות נוספת) ו X השתנה. או לדוגמא לטעון שהשינוי הוא נעשה בצורה אקראית, כגון, המצב הבריאותי שלו, השפיע על שיקול דעתו.

או נניח לדוגמא שאתה רוצה לגרום למישהו לחשוב שהוא חושב משהו. ואתה יודע מראש שהוא יתכחש לכך. ושאז אתה תגיד לו שהוא מתכחש לכך. במקרה כזה לדוגמא, באפשרותך מראש, לנסח את המשפט בצורה הבאה "אני יודע שגם אתה יודע שעמוק עמוק, בתת המודע שלך, גם אתה חושב ש X, וגם אם תתכחש לכך / אם לא תתכחש לכך, גם אתה תודה שאתה חושב X". ובכך בעצם מראש ענינו לתגובה האפשרית שלו, שהוא יתכחש שהוא חושב כך. ומראש אמרנו לו, שהוא חושב כך בתת המודע ושלא יתכחש לכך.

וכמובן שאפשר כאן לתת עוד המון דוגמאות. אבל המסר הוא פשוט. ברגע שאתה טוען טענה כלשהי / מעביר מסר כלשהו / מוכר רעיון כלשהו, אם אתה טיפש שלא רואה את הנולד, אז מראש אתה תאמר את מה שיש לך לומר, ואח"כ יגיבו לך ואח"כ תגיב בהתאם וכולי.

אבל אם אתה חכם שרואה את הנולד, אז ממילא עליך ללמוד...