וכאן יתבאר, איך באפשרותו של אדם לצאת מהתחושה הרעה שנוצרת אחרי רצף של כישלונות? ואיך ניתן במקרה ההפוך, ליצור אצל עצמך / אצל מישהו אחר תחושה רעה, אחרי רצף של הצלחות?

כי כאשר האדם מנסה לעשות משהו ויש לו רצף של כישלונות, אז באופן אוטומטי, ברגע שהוא בא לעשות שוב את אותו הדבר, אז בתת המודע של האדם, הוא מדמיין את עצמו נכשל בדבר שאותו הוא רוצה לעשות. או אחרי רצף של הצלחות, האדם מדמיין שהוא הולך להצליח. ואז לפעמים יש אפקט של נבואה שמגשימה את עצמה וכולי.

והדרך לכך היא, על ידי שמבינים את עומק העניין. ועומק העניין הוא, שהאדם מדמה דבר לדבר. דהיינו, אם לדוגמא גבר התחיל עם בחורה שאמרה לו לא. ונניח שזה קרה כמה פעמים. אז ממילא ברגע שאותו גבר, רואה מולו בחורה וחושב שהוא רוצה להתחיל איתה, אוטומטית המוח שלו מדמיין את הכישלון הבא שלו. משום שהמוח מדמה דבר לדבר.

ולכן ממילא הדרך לקטוע את רצף הדמיון הזה, היא או על ידי זה שמוצאים הבדל מהותי בין מה שקרה למה שקורה, או על ידי זה שברמה הפנימית יותר, מנסים לראות למה מה שקרה, הוא לא בהכרח מה שיקרה. שזאת בעצם מהות אחת של הפתרון. או שיש אפשרות נוספת שאומרת, שניתן דווקא כן לחשוב שמה שקרה הוא שיקרה, ועדיין לחשוב שהפעם יקרה אחרת. ואיך?!

על ידי זה שעושים שכתוב של הזיכרון של מה שקרה בעבר. לדוגמא במקרה של הבחור שלא הצליח עם הבחורה, אז אם נשב איתו וננתח איתו את כל המקרים שקרו לו בעבר, שבהן הבחורה לא רצתה אותו, וננתח איתו את המקרים האלו ונלמד אותו מה הוא היה צריך לעשות, כדי שהיא יותר תרצה אותו, עד כדי כך שהוא ירגיש כאילו היא רצתה אותו בעבר, על ידי זה נוצר אצל האדם, זיכרון חדש, של רצף של הצלחות.

בדיוק כמו אדם שעושה סימולציה כמה וכמה פעמים למשהו מסוים, ואז זה נותן לו ביטחון שהוא יצליח לעשות אותו. כך גם, אם מנתחים את מה שקרה, ברמה כזו שהאדם מבין מה הוא היה צריך לעשות אחרת כדי להצליח. ועד כדי כך שהאדם מדמיין שהוא עושה את מה שצריך לעשות, ושהוא אכן מצליח. ממילא על ידי זה, נוצר סוג של זיכרון חיובי, עבור העתיד...