שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺7 תגובות פורסמו: |
אני זוכרת בתור ילדה בגיל ההתבגרות, שלאבא שלי היתה מכונית וחשבתי שהמכונית, ממש עלובה. ויום אחד הסתכלתי מבעד לחלון, וראיתי מכונית בצבע של אבא שלי, וחשבתי, ואוו איזה מכונית יפה. ואחר יצא לי לרדת למטה, וראיתי שזאת המכונית של אבא שלי. ובתור ילדה, אני זוכרת ששאלתי את עצמי, האם יש פה רמאות, איך זה שכחשבתי שזאת המכונית של אבא ראיתי אותה עלובה, וכחשבתי שזאת המכונית של מישהו אחר ראיתי אותה מפוארת. האם מישהו עובד עלי. ובתור ילדה הדבר היחיד שידעתי, זה את המוח שלי, וככול שהאמנתי בו כך גם הסבל התחזק.
ועכשיו, אחת העצות שאליעד מציע לנו, זה לבדוק, האם באמת הדברים מחוייבים, ואולי הם רק אפשריים. למשל אני חושבת שיש משהו שהוא רע בעיני, לשאול האם אני בטוחה שזה רע, וכששואלים, רואים שלמעשה זה רק אפשרי שזה רע וכן זה אפשרי שאולי זה טוב.
כך אפשר לנקות את כל המחסן של האמונות והדעות שלנו, ואז האדם מגיע למצב של לפני הבריאה, למצב של לפני הטוב והרע, למצב שבו כל האפשרויות אפשריות. ובמצב הזה אין העדפה, הרי הכל יכול להיות, והכל משתווה. בהצלחה.