למה אנשים מצליחים משיגים מטרות ולוזרים נשארים מאחור?

ישנם שני סוגי אנשים בחיים: מצליחנים ולוזרים, וההבדל המרכזי בין שני סוגים אלו נעוץ בצורת החשיבה והגישה שלהם כלפי רצונותיהם ויכולותיהם. אנשים מצליחים מפרידים באופן מוחלט בין השאלה "מה אני רוצה?" לבין השאלה "מה אני יכול?". לעומתם, הלוזרים מערבבים בין שתי השאלות הללו ולכן הם מתקשים להגשים את עצמם ולהגיע להישגים משמעותיים בחיים.

הטעות הגדולה שהרבה אנשים עושים היא להגביל את הרצון שלהם בהתאם למה שהם חושבים שהם מסוגלים להשיג. כאשר אדם שואל את עצמו "מה אני רוצה?", עליו להפריד את השאלה הזאת לחלוטין ממה שהוא מאמין שהוא יכול להשיג. למשל, אדם עלול לומר לעצמו: "אני לא רוצה את הדבר הזה, כי בכל מקרה אינני יכול להשיג אותו", וזאת הטעות הראשונה והמרכזית של הלוזרים. אנשים מצליחים לא מגבילים את הרצון שלהם למה שנראה אפשרי או ריאלי כרגע. הם מוכנים לחלום רחוק ולחשוב על מה הם באמת רוצים ללא מגבלות. למשל, אדם שמבקש להצליח כלכלית, אם הוא מגביל את עצמו ואומר: "אין לי סיכוי להגיע לרמת הכנסה כזו, אז אני לא רוצה את זה בכלל", הוא בעצם משקר לעצמו. הוא מדחיק את הרצון האמיתי שלו ולכן תמיד יישאר בתחושת חוסר סיפוק ותסכול.

איך להפסיק להגביל את הרצונות שלך ולהשיג הצלחה אמיתית?

אליעד כהן מציג שיטה ברורה כיצד להימנע ממלכודת זו: תחילה על האדם לשאול את עצמו מה הוא באמת רוצה, כאילו לא קיימות שום מגבלות ושום מכשולים. הוא מציע לדמיין מצב שבו האדם הוא כל יכול, ללא הגבלות, ללא מחסומים, ללא עלויות, ולשאול את עצמו מה היה רוצה במצב כזה. זו הדרך היחידה לדעת מה הרצון האמיתי שלך. לאחר שהרצון הזה התברר, רק אז יש לחזור אחורה ולשאול: "מה אני יכול להשיג? איך אני יכול להתקרב אל המטרה הזו?" אבל בשום אופן אסור לומר: "אני לא רוצה את זה" רק בגלל תחושה של חוסר יכולת להשיג.

לדוגמה, אדם רעב שאין לו אוכל אמיתי יאכל קליפות של תפוחי אדמה. האם הוא יהיה שבע באמת? לא. מדוע? כי הקליפות הן התפשרות על הרצון האמיתי לאכול אוכל מזין. הוא מעולם לא באמת רצה את הקליפות, הוא פשוט הסתפק במשהו פחות טוב. כך גם לגבי הצלחה בחיים, מי שמתפשר על רצונותיו האמיתיים בגלל מגבלות מדומות, לעולם לא יהיה מסופק באמת.

מדוע אסור להדחיק רצונות אמיתיים?

כאשר אדם מדחיק את הרצונות האמיתיים שלו, הוא למעשה יוצר תסכול פנימי שמלווה אותו לאורך כל החיים. לדוגמה, אם אדם רוצה לחיות לנצח והוא חושב שזה בלתי אפשרי, הוא עלול לשכנע את עצמו שכביכול אינו רוצה זאת כלל. אך בפועל, הרצון עדיין קיים והוא מודחק. אליעד מסביר כי זה מקור לחוסר סיפוק תמידי, שכן תמיד האדם יחוש שמשהו חסר, גם אם יש לו הכל.

חשוב לזכור שאין בעיה בכך שרוצים משהו בלתי אפשרי. דווקא כשאדם מכיר בכך שהוא רוצה דבר שנראה בלתי אפשרי, הוא יתחיל לשאול את עצמו שאלות עמוקות על הרצון הזה, וכך יגיע לתובנות חדשות שיכולות לאפשר לו לחוות סיפוק אמיתי ואפילו לגלות דרכים לממש את מה שנראה כבלתי אפשרי.

לדוגמה, אדם שאומר בכנות: "אני רוצה לחיות לנצח", יתמודד עם שאלות עמוקות יותר לגבי משמעות החיים ומטרתם. דווקא ההתמודדות הזאת יכולה להביא אותו לגלות שהוא באמת כבר חי בנצח, או להבין באופן עמוק יותר את עצמו ואת חייו. אם, לעומת זאת, יאמר שהוא לא רוצה לחיות לנצח בגלל התחושה שהוא לא יכול, הוא יישאר בתחושת חוסר תמידית.

איך מתמודדים עם רצון שאי אפשר להשיג?

לפי אליעד, אין בעיה להכיר בכך שיש דברים שאי אפשר להשיג. ההכרה באמיתות הרצון היא השלב הראשון והקריטי. חשוב להבין שלפעמים דווקא להודות במה שאי אפשר להשיג בטווח הקצר יוביל לתחושת לחץ זמנית, אך לאורך זמן זה יקדם את האדם אל האמת הפנימית שלו ויעזור לו להיות מסופק ושלם יותר עם עצמו.

אנשים מצליחים אומרים לעצמם בכנות: "אני רוצה את זה, ואמצא דרך להשיג זאת למרות הקשיים", גם אם הדרך לכך לא ברורה. הם אינם מפחדים להודות בקושי, אלא מוכנים להתמודד איתו. לעומתם, לוזרים מפחדים מכישלון ומקשיים ולכן משכנעים את עצמם שהם אינם רוצים את מה שהם באמת רוצים.

מדוע אנשים מצליחים לא מוותרים למרות הקשיים?

אנשים מצליחים לא מוותרים כי הם יודעים מה הם רוצים, והם מחויבים לחלוטין לרצון האמיתי שלהם. הם לא אומרים לעצמם "אני לא רוצה" רק כי יש אפשרות שהם ייכשלו. לוזרים לעומתם מוותרים מראש או משקרים לעצמם שהם אינם רוצים משהו, כדי להימנע מתחושת התסכול של אי השגת המטרה. אבל ההימנעות הזו היא שמבטיחה שהם לעולם לא ישיגו את מה שהם באמת רוצים.

לסיכום, אליעד מדגיש שהדרך להצלחה אמיתית מתחילה באי הגבלת הרצון ובהכרה כנה במה שאדם באמת רוצה, ללא קשר לשאלה אם הוא חושב שזה אפשרי כרגע או לא. רק מתוך הכנות והאומץ להתמודד עם הרצונות האמיתיים ניתן להגיע להצלחה ולסיפוק אמיתי.