מה ההבדל בין חשיבה של מצליחן לחשיבה של לוזר?

אליעד כהן מסביר שקיימים הבדלים משמעותיים בין הרגלי החשיבה של אנשים מצליחנים לבין אלו של אנשים שאינם מצליחים ("לוזרים"). הוא מתאר את המנגנון המחשבתי המדויק שכל אחת מהקבוצות מפעילה כאשר הן מגיעות להישג מסוים בחיים, ומראה כיצד אותו מנגנון משפיע ישירות על המשך הפעולה או חוסר הפעולה של האדם, ובהתאם לכך גם על מידת ההצלחה שלו לאורך זמן.

איזו שאלה שואל הלוזר כשהוא מצליח?

כאשר הלוזר מגיע להישג כלשהו, הוא שואל את עצמו: "האם אני בטוח ב - 100% שאני יכול להצליח יותר?". במילים אחרות, האדם שאינו מצליחן מנסה למצוא ודאות מלאה שיש אפשרות להצליח עוד לפני שהוא יפעל או יתאמץ. אם הוא לא מצליח להגיע לוודאות מוחלטת שיש אפשרות לשפר, אז הוא בוחר לא לעשות כלום, נשאר במקום, ומסתפק במה שיש לו באותו הרגע.

לדוגמה, אדם שהשיג עבודה טובה שואל את עצמו: "האם אני בטוח ב - 100% שיש אפשרות לעבודה טובה יותר?". כיוון שאין לו ודאות מוחלטת שאכן קיימת עבודה טובה יותר, הוא מחליט להישאר במקום, ליהנות ממה שיש לו, ולהודות שהכל בסדר, אפילו תוך אמירות כמו "הכל לטובה".

איזו שאלה שואל המצליחן כשהוא מגיע להישג?

לעומתו, אדם מצליחן שואל שאלה הפוכה לחלוטין. כשהוא מגיע להישג מסוים הוא שואל את עצמו: "האם אני בטוח ב - 100% שאין שום אפשרות להצליח יותר?". המצליחן תמיד יוצא מנקודת הנחה שאם יש ספק, אפילו קטן, שאולי קיימת אפשרות לשיפור, הוא חייב להמשיך להתאמץ. מבחינתו, רק כשהוא יהיה בטוח לחלוטין ובאופן מוחלט שאין אפשרות טובה יותר מזו שהשיג, רק אז הוא יעצור.

לדוגמה, אותו אדם שהשיג עבודה טובה יחשוב לעצמו: "האם אני בטוח ב - 100% שלא קיימת עבודה טובה יותר?". אם התשובה היא לא, והוא עדיין חושב שייתכן ויש עבודה טובה יותר, הוא ימשיך להתאמץ ולחפש עד שישיג את אותה עבודה הטובה ביותר האפשרית.

מדוע קשה כל כך להיות מצליחן?

אליעד מדגיש כי הסטייט אוף מיינד (State of Mind) של אנשים מצליחנים הוא מאוד תובעני, מורכב וקשה רגשית. אנשים מצליחנים חיים בתחושה תמידית של חוסר סיפוק - לא בגלל שהם שליליים, אלא מפני שהם תמיד שואפים להשיג את המקסימום האפשרי בכל תחום. הם לעולם אינם נעצרים עד שהם משוכנעים לגמרי שהגיעו לפסגת האפשרויות. בשל כך הם חווים מתח נפשי רב, חוסר סיפוק תמידי, ואי נוחות גדולה - כי כל עוד יש ספק שהם יכולים להצליח יותר, הם אינם יכולים להרפות מהשאיפה להשתפר.

זו הסיבה שהחשיבה הזו, שהיא הבסיס להצלחה גדולה, היא מאוד קשה. אדם חייב להרגיש שהוא לא מספיק טוב עדיין, ולהאמין שיש תמיד אפשרות להיות יותר טוב.

מדוע קל יותר ללוזר להיות מרוצה מחייו?

אליעד מסביר שהלוזר, לעומת זאת, הוא בדרך כלל יותר מרוצה מהחיים שלו באופן יחסי, כי הוא נעצר ומקבל את המציאות ברגע שהוא מגיע להישג מסוים. כיוון שהוא לא בטוח שיש אפשרות טובה יותר, הוא מסתפק במה שיש, אומר "ברוך השם", "הכל לטובה", ומתאים את עצמו למציאות כפי שהיא. באופן פרדוקסלי, דווקא אותו חוסר שאיפה ליותר הופך את הלוזר לשבע רצון יותר בטווח הקצר, משום שאין לו את המתח הפנימי של הווינר, שחושב תמיד על השלב הבא ועל ההישג הגדול יותר.

אמנם, הלוזר מתלונן מדי פעם כשהוא מסתכל על המצליחנים, אך בפועל הוא משלים די מהר עם חייו ואינו חווה את הדחף הבלתי פוסק להתקדם הלאה, ולכן הוא חי בתחושת סיפוק מדומה גדולה יותר.

האם עדיף להיות לוזר או ווינר?

אליעד אינו אומר איזה מהמסלולים טוב יותר, אלא מדגיש שהעיקר הוא לבחור במסלול מסוים וללכת איתו עד הסוף. אם החלטת להיות לוזר - תהיה לוזר בצורה מוחלטת, כלומר, תמיד תגיד "הכל לטובה", תהיה מרוצה מהחיים ולא תתאמץ מעבר למה שהשגת. אם החלטת להיות מצליחן ("ווינר"), אז להפך - אל תקבל שום דבר כמובן מאליו, ואל תעצור עד שאתה בטוח לחלוטין שאין יותר לאן להתקדם.

לדוגמה, אדם שהחליט שהוא לוזר צריך להפסיק להתלונן על כך שאין לו מספיק כסף, עבודה טובה או זוגיות מוצלחת, ופשוט להסתפק במה שיש ולהיות מרוצה באופן מוחלט. לעומתו, אדם שבחר להיות ווינר לא יסתפק בשום דבר שיש לו, גם אם הוא טוב, כי הוא תמיד יאמין שייתכן ויש משהו טוב יותר, והוא ימשיך לפעול עד שישיג זאת.

למה כל כך חשוב לבחור צד בבירור?

אליעד מבהיר שמה שמייצר סבל אמיתי הוא לא הבחירה עצמה, אלא ההתלבטות. אדם שלא בטוח אם הוא לוזר או ווינר יהיה תמיד לא מרוצה וסובל. לכן ההמלצה שלו היא ברורה: בחר צד, תחליט מהי האסטרטגיה שלך בחיים - ואז תעשה את זה בצורה מוחלטת. התמקדות מוחלטת בבחירה שלך היא שתביא לך שקט, הצלחה, או לפחות סיפוק פנימי, כל אחד לפי דרכו שבחר בה.

הבחירה היא שלך, ואין כאן תשובה נכונה או שגויה. מה שחשוב הוא להיות עקבי בבחירה.

ההבדל בין חשיבה של מצליחנים לחשיבה של לוזרים

לוזר, כאשר הוא מצליח בחיים, שואל את עצמו: האם אני בטוח ב - 100% שאני יכול להצליח יותר? אם התשובה היא לא, הוא לא עושה כלום. לעומתו, המצליחן שואל: האם אני בטוח ב - 100% שאני לא יכול להצליח יותר? אם התשובה היא לא, כלומר, יש אפילו סיכוי קטן שניתן להצליח יותר, הוא ממשיך להתאמץ.

נסביר זאת שוב: אדם שהתאמץ והשיג מטרה מסוימת, הלוזר שואל את עצמו - האם אני בטוח במאה אחוז שהמצב שלי יכול להיות טוב יותר? אם הוא לא בטוח, הוא מסתפק במה שיש, מקבל את המציאות כמו שהיא ומנסה ליהנות ממנה. לעומת זאת, המצליחן שואל: האם אני בטוח ב - 100% שאין שום אפשרות שהחיים שלי יהיו טובים יותר? אם הוא לא בטוח בכך, כלומר, ייתכן שהחיים שלו יכולים להיות טובים יותר, הוא ממשיך להתאמץ עד שהוא יגיע למצב שבו אין אפשרות לשיפור נוסף.

המשמעות היא שמצליחנים ממשיכים לעבוד ולהשתפר כל עוד קיים אפילו ספק קטן שהם יכולים להשיג יותר. הם אינם עוצרים עד שהם בטוחים לחלוטין שאין עוד אפשרות לשיפור. לכן, להיות מצליחן זו משימה קשה - כי החשיבה הזו מייצרת דרישה בלתי נגמרת להשתפר ולהתקדם.

מדוע קל יותר להיות לוזר?

הלוזר, יחסית, מרוצה יותר מהחיים שלו. הוא משיג מטרה ושואל את עצמו: האם אני בטוח שאני יכול להשיג יותר? אם הוא לא בטוח, הוא מסתפק במה שיש, אומר "הכל לטובה" וממשיך בחייו. אך כאשר הוא רואה מצליחנים, לעיתים הוא מתלונן על כך שהוא לא במקומם.

מצליחנים, לעומת זאת, חיים במצב נפשי שונה לחלוטין. הם שואלים את עצמם: האם אני בטוח ב - 100% שאין אפשרות להצליח יותר? אם הם לא בטוחים, הם לא עוצרים. המחשבה הזו יוצרת מצב שהם כל הזמן רוצים יותר, חותרים לעוד ועוד הצלחות, ולא נחים עד שהם מגיעים למקסימום האפשרי. אך זה גם גורם למתח פנימי גבוה, כי הם תמיד בתחושה שהם עדיין לא במקום הרצוי.

מה עדיף להיות - ווינר או לוזר?

זה תלוי בך. אם החלטת להיות לוזר, עשה זאת עד הסוף - קבל את מה שיש, תגיד "הכל לטובה" ותמשיך הלאה. אם החלטת להיות ווינר, אל תקבל דבר כמובן מאליו - שאף תמיד ליותר, אל תסתפק במה שיש ושאף לשיפור מתמיד.

העיקר הוא לבחור צד, כי מה שגורם לסבל הוא חוסר החלטה. אם אתה רוצה ללמוד יותר על הנושא, חפש באתר EIP.co.il מונחים כמו "איך חושבים מצליחנים", "איך חושבים לוזרים", "איך להצליח" ועוד, ותוכל להעמיק בנושא.