האם נכון לנסות שוב ושוב את אותה פעולה ולצפות לתוצאות שונות?

אליעד כהן מסביר בצורה מפורטת ומדויקת את הרעיון המפורסם של אלברט איינשטיין על "אי שפיות" - הטענה כי זה מטורף לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה. אליעד מבהיר שהרעיון של איינשטיין נשמע הגיוני, אבל במציאות הוא מורכב יותר ותלוי מאוד בהבנה של מושגי הזמן, השינוי, והסיבתיות במערכת בה אנו נמצאים.

האם הקיר שניסית להזיז הוא תמיד אותו הקיר?

אליעד מביא דוגמה מוחשית של ניסיון להזיז קיר: אם מישהו מנסה לדחוף קיר ולא מצליח, לכאורה, לפי איינשטיין, אין טעם לנסות שוב. אבל אליעד מסביר שהמציאות מורכבת יותר: מצד אחד, הקיר הוא לא באמת אותו הקיר - כל אטום בקיר נמצא בתנועה מתמדת, ולכן מבחינה פיזיקלית מוחלטת, בכל רגע הקיר הוא קיר חדש. אך מצד שני, אף על פי שהקיר משתנה כל רגע מבחינת האטומים שלו, שינוי זה לרוב אינו משפיע על התוצאה הסופית של הפעולה (למשל, אם הקיר היה כבד מדי להזזה קודם לכן, רוב הסיכויים שהוא יישאר כך).

מתי נכון להמשיך ולנסות לבצע את אותה הפעולה שוב ושוב?

אליעד ממשיך להדגים בעזרת דוגמאות נוספות כדי להסביר מתי כן הגיוני לנסות שוב. הוא מביא דוגמה של אדם בחדר כושר שמנסה להרים משקולת של 100 ק"ג מהרצפה. בפעם הראשונה הוא לא מצליח. האדם עובר למקום אחר עם אותה משקולת בדיוק (100 ק"ג) וחושב שאולי שם יצליח להרים אותה. אליעד מסביר שההיגיון הזה מוטעה, שכן אם לא השתנו הנסיבות המשמעותיות (הכוח הפיזי של האדם או התנוחה שלו, או המשקל עצמו), אז הסיכוי שהתוצאה תהיה שונה הוא אפסי.

מכאן הוא מדגיש כי חשוב להבין לא רק האם משהו השתנה, אלא מה בדיוק השתנה, והאם השינוי הזה משפיע באופן מהותי על התוצאה הסופית. אדם יכול לחשוב בטעות שמשהו השתנה רק כי הוא נמצא במקום אחר או כי עברה דקה, אבל זה לא בהכרח משנה משהו ביחס למטרה הסופית.

מה ההבדל בין שינויים אמיתיים לבין שינויים חסרי משמעות?

אליעד מסביר שהשאלה המרכזית היא לא האם משהו השתנה, אלא האם השינוי שהתרחש משפיע על התוצאה הרצויה. הוא מביא דוגמה נוספת של פתיחת מנעול בעזרת מפתח שלא מצליח לפתוח את הסילינדר. מבחינה פיזית מוחלטת, בכל ניסיון המנעול הוא מנעול חדש כי האטומים שלו משתנים כל הזמן. אך שינוי כזה לא באמת רלוונטי לפעולת הפתיחה, כיוון שאין לו שום השפעה מהותית על הסיבה שבגללה המנעול לא נפתח.

אליעד מוסיף כי לפעמים אנשים מתבלבלים לחשוב ששינויים קטנים, חסרי משמעות אמיתית לפעולה עצמה, יכולים להוביל לשינוי גדול בתוצאה. זו הטעות המרכזית שאליעד מזהיר מפניה.

מה הקשר בין חשיבה מוטעית לבין תפיסת הסיבתיות שלנו?

אליעד ממשיך ומבהיר שהעניין המרכזי פה הוא תפיסת הסיבתיות של האדם: אנשים חושבים בטעות שדברים השתנו בצורה שיכולה להשפיע על התוצאה, בזמן שבפועל השינויים אינם רלוונטיים לסיבה המרכזית שבגללה הפעולה לא מצליחה. זה עניין של הבנת המציאות: צריך לזהות את הסיבה המדויקת שבגללה לא הצלחנו בפעם הראשונה, ולבדוק אם היא השתנתה בפעם השנייה. אם הסיבה לא השתנתה - אין טעם בניסיון נוסף.

כיצד לזהות את השינוי שיביא לתוצאות שונות?

אליעד מציין במפורש שהיכולת להבין האם יש היגיון לנסות שוב היא פונקציה של ההבנה שלנו מה בדיוק השתנה, והאם השינוי הזה יכול להשפיע באופן מהותי על התוצאה הרצויה. צריך להיות ערניים ולהבחין בין שינויים שטחיים לבין שינויים עמוקים המשנים את המערכת בצורה מהותית.

לבסוף, אליעד מסכם ואומר שהמשפט של איינשטיין נכון רק באופן חלקי, והוא משמש אזהרה מפני חשיבה שטחית: לא כל שינוי קטן משנה משהו במערכת הסיבתית. עלינו ללמוד להבחין אילו שינויים אכן משפיעים, ואז להחליט האם לנסות שוב.

האם הגיוני לחזור שוב ושוב על אותה פעולה ולצפות לתוצאות שונות?

אליעד כהן מסביר את הציטוט המפורסם של אלברט איינשטיין האומר כי "אי שפיות היא לעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות". אליעד מבהיר תחילה שישנם מקרים שבהם יש היגיון לנסות את אותה הפעולה שוב, ומקרים שבהם זה יהיה באמת לא הגיוני, אפילו טיפשי.

אליעד נותן דוגמה של מצב בו אדם מנסה להרים שולחן ולא מצליח. אם הוא מנסה שוב ושוב להרים את אותו שולחן בדיוק באותה צורה, לכאורה זה לא הגיוני לצפות לתוצאה שונה, כי שום דבר מהותי לא השתנה. מצד שני, אפשר לטעון שהמציאות משתנה תמידית, שהרי מבחינה פיזיקלית, אף פעם אין אלה אותם מים בנהר ואין זה אותו שולחן, כי האטומים שלו זזו והזמן עבר. ולכן, אולי דווקא כן יש היגיון לנסות שוב, כי הנסיבות לכאורה כבר לא אותן נסיבות.

אך אליעד מדגיש שהגישה הזו של "הכל משתנה כל הזמן" היא גישה שלא באמת חכמה כל כך, לפחות כאשר רוצים להשיג תוצאות מעשיות. כדי להבהיר זאת הוא נותן דוגמה נוספת: אדם דוחף קיר ולא מצליח להזיזו. לכאורה בכל רגע מדובר בקיר שונה, כי הזמן שונה והאטומים זזו מעט. אך בפועל, אם הסיבה לכך שהקיר לא זז אינה קשורה בשינויים המינוריים האלה, אלא בסיבות המהותיות, אז אין היגיון להמשיך לדחוף אותו ולצפות שהוא יזוז. כי מה שבאמת משפיע על התוצאה לא השתנה כלל.

האם שינוי מינורי בנסיבות מצדיק ניסיון חוזר?

אליעד מדגים את הרעיון עם משקולות בחדר כושר. אדם ניסה להרים 100 קילו ולא הצליח. כעת הוא חושב שאם ילך למקום אחר בחדר וינסה להרים משקולת אחרת של 100 קילו, אולי הפעם זה יצליח. אליעד מסביר שהשינוי במקום או במשקולת לא ישפיע על התוצאה אם הסיבה האמיתית שהאדם לא מצליח להרים 100 קילו היא המשקל עצמו או חוזקו הפיזי. כלומר, גם אם כל הסביבה תשתנה, כל עוד הסיבה המרכזית לאי - הצלחה היא קבועה, זה טיפשי לצפות לתוצאה אחרת.

מה ההבדל בין שינוי אמיתי לבין שינוי לא רלוונטי?

כדי להדגיש את הנקודה, אליעד מביא דוגמה של פתיחת מנעול. לכאורה, בכל פעם שהאדם מנסה לפתוח את המנעול מחדש, מדובר במנעול אחר ובזמן אחר, כי האטומים בסילינדר זזו מעט. אבל אליעד מדגיש שהשינויים הזעירים הללו לא משנים את הסיבתיות האמיתית של פתיחת המנעול. כלומר, הסיבות המרכזיות שמשפיעות על פתיחת המנעול הן המבנה הפנימי של המנעול והמפתח, ולא התזוזות הזעירות שהתרחשו בזמן.

אליעד מציין שאפשר תאורטית להעלות תרחישים קיצוניים, כמו פיצוץ רחוק שיזיז חלקיקים ויגרום לשינוי מינורי בתנאים, אך בפועל האדם אינו מתחשב בכך ולא מצפה שזה ישפיע באמת על התוצאה. כלומר, ביחס לאדם שמנסה את הפעולה, שום דבר רלוונטי לא השתנה, ולכן אין שום היגיון לחשוב שהתוצאה תשתנה.

כיצד אפשר להבדיל בין מקרים שבהם כדאי להתמיד לבין מקרים שבהם זו טיפשות?

אליעד מסביר שההבדל בין מצב שבו יש היגיון לנסות שוב לבין מצב שבו אין היגיון הוא מידת הרלוונטיות של השינוי בנסיבות לסיבתיות של התוצאה. אם הנסיבות שהשתנו אינן קשורות לסיבות האמיתיות לתוצאה, אז גם אם הן השתנו, אין שום סיבה לצפות לשינוי בתוצאה. לדוגמה, אדם שניסה לשכנע מישהו אחר בדבר כלשהו ונכשל. אם הסיבה לכך היא מהותית (כמו שהאדם לא רוצה להקשיב), אז עצם זה שיעבור יום או שעה או אפילו שהמקום יהיה שונה, לא ישנה את התוצאה. אבל אם הסיבה היא נסיבתית, כמו עייפות רגעית או הסחת דעת זמנית, אז בהחלט יש היגיון לנסות שוב.

לסיכום, אליעד כהן מחדד את המסר של איינשטיין וטוען כי הטיפשות אינה בעצם החזרה על פעולה, אלא בציפייה לתוצאות שונות כאשר הסיבות לאי - ההצלחה לא השתנו באופן משמעותי. כל ניסיון חוזר חייב להיות מבוסס על שינוי אמיתי ורלוונטי בסיבות המרכזיות, אחרת הוא באמת חסר היגיון.