גאווה, צניעות, ענווה, רגשי נחיתות, אני יותר טוב מאחרים, אני פחות טוב מאחרים, איך לא להתגאות על אחרים? איך לא להרגיש גאווה? איך לא להרגיש כישלון? איך לא להרגיש בושה? הכי חכם בעולם, הכי מוצלח בעולם, הגאווה של אלוהים, יוהרה, גדלות
איך להפסיק להתגאות בהישגים שלך?
אחת השאלות הנפוצות היא איך אדם יכול להפסיק להרגיש גאווה על ההישגים שלו או להימנע מרגשות של כישלון, נחיתות ובושה כאשר הוא לא מצליח. אליעד כהן מציע גישה פילוסופית ברורה ופשוטה לנושא זה, והוא מסביר באמצעות דוגמאות מפורטות כיצד להשתחרר מרגשות אלה לחלוטין.
מהי השאלה שאלוהים שאל את עצמו לגבי גאווה?
אליעד כהן משתמש בדוגמה של אלוהים כדי להמחיש את הרעיון של גאווה וחוסר היכולת האמיתית להתגאות. אלוהים שאל את עצמו: "איך אני יכול לא להתגאות במעשים שלי אם אני הכי גדול, הכי חזק, הכי מוצלח?". לכאורה, אלוהים יכול היה להתגאות בכך שהוציא את בני ישראל ממצרים, אך מצד שני, הוא אינו לוקח אחריות על זה שהוא גם הכניס אותם למצרים. זוהי רק דוגמה לכך שמקור הגאווה הוא תמיד חלקי ואינו אובייקטיבי.
איך לדעת אם הצלחה או כישלון הם באחריותך או במקרה?
אליעד כהן טוען שהדרך להשתחרר מגאווה או רגשי נחיתות היא לשאול את עצמך ברצינות: "האם ההצלחה שלי היא סיבתית או מקרית? האם הכישלון שלי הוא בגללי או לא בגללי?". הוא מביא דוגמה של האדם העשיר ביותר בעולם, שמתגאה בכך שהוא מבין בעסקים טוב יותר מאחרים. כשהוא מתחיל לבדוק מדוע הוא טוב יותר מאחרים, הוא יגלה כי בסופו של דבר הכל מגיע לאלמנטים של מקריות - הוא במקרה למד, במקרה התאמץ או במקרה נולד עם מוטיבציה. ברגע שמגיעים להבנה שהכל מקרי, אי אפשר באמת להתגאות.
האם באמת אפשר לבחור את האופי שלך?
דוגמה נוספת שאליעד מביא היא אדם שטוען שהצליח כי יש לו אופי מסוים, והוא עבד קשה לפתח את האופי שלו בעזרת מנטורים וגורואים. אך כאשר ממשיכים לשאול מדוע דווקא הוא הלך ללמוד ואחר לא, בסופו של דבר מגיעים להבנה שהכל מקרי או לא נשלט באמת על ידך. או שאופי זה משהו שהאדם לא בוחר בו בכלל, או שאם הוא בחר בו - למה הוא בחר דווקא בזה ולא במשהו אחר? התשובה תמיד תגיע למקריות.
מה הקשר בין גאווה לרגשי נחיתות?
הנוסחה שאליעד כהן מציג להימנע מגאווה ומרגשי נחיתות היא אותה נוסחה בדיוק: ההבנה שאין לך שליטה אמיתית על ההצלחה או הכישלון שלך. אדם מרגיש רגשי נחיתות רק כשהוא חושב שהוא אשם או אחראי על הכישלון שלו, ואותו אדם מרגיש גאווה כשהוא חושב שהוא אחראי להצלחות שלו. כשמגיעים להבנה שההצלחה או הכישלון הם אקראיים, משתחררים משני סוגי הרגשות האלו.
האם מישהו אחר היה מצליח בדיוק כמוך?
אליעד מדגיש שאפשר לבדוק האם ההצלחה שלך היא באמת בזכותך בעזרת תרגיל פשוט: אם מישהו אחר היה עושה בדיוק את אותם הדברים שעשית, האם הוא היה מצליח בדיוק כמוך? אם התשובה היא כן, הרי שההצלחה אינה קשורה אליך כלל אלא לפעולות מקריות שבמקרה ביצעת. אם התשובה היא לא, אז זה מראה שההצלחה כלל אינה קשורה לפעולות שלך אלא למשהו אחר שאינך שולט בו, כמו אופי או כישרון, שגם הם מקריים.
האם להצהיר "אני הכי טוב בעולם" זו גאווה?
אליעד כהן משתמש בדוגמת הרובוט: כאשר רובוט אומר "אני הרובוט הכי טוב בעולם", ברור שאין כאן גאווה, אלא פשוט אמירה עובדתית. כך גם לגבי אדם שאומר על עצמו "אני הכי חכם בעולם" או "אני הכי מוצלח בעולם". זה יכול להיות פשוט תיאור עובדה. השאלה האמיתית היא האם האדם חושב שהישג זה הוא בזכותו, או שהוא רק מציין עובדה ללא תחושת עליונות אישית. זו הנקודה שבה הופכת האמירה לגאווה או להיעדרה.
האם אפשר להתגאות בענווה שלך?
אליעד מתייחס לכך שאנשים לעיתים מתגאים בענווה שלהם, מצב שמהווה סתירה פנימית. הוא מסביר שענווה אמיתית היא לא להרגיש שההישגים הם בזכותך בכלל, אלא פשוט לתאר מצב נתון. מי שמתאר את עצמו כצנוע מתוך תחושה של "בזכותי נעשיתי צנוע", הוא למעשה גאוותן. ענווה אמיתית, כפי שרבי נחמן תיאר, היא מצב שבו אדם יכול לומר "יש לי ענווה הכי גדולה בעולם", אבל ללא תחושת גאווה או זכות אישית.
אליעד כהן מציע לבחון את ההישגים והכישלונות ממקום של הבנת האקראיות והיעדר שליטה אמיתית. כאשר אדם מבין זאת, הוא משתחרר אוטומטית מתחושות של גאווה מוגזמת ומרגשי נחיתות, ונמצא במקום של איזון נפשי וענווה טבעית.
אחת השאלות הנפוצות היא איך אדם יכול להפסיק להרגיש גאווה על ההישגים שלו או להימנע מרגשות של כישלון, נחיתות ובושה כאשר הוא לא מצליח. אליעד כהן מציע גישה פילוסופית ברורה ופשוטה לנושא זה, והוא מסביר באמצעות דוגמאות מפורטות כיצד להשתחרר מרגשות אלה לחלוטין.
מהי השאלה שאלוהים שאל את עצמו לגבי גאווה?
אליעד כהן משתמש בדוגמה של אלוהים כדי להמחיש את הרעיון של גאווה וחוסר היכולת האמיתית להתגאות. אלוהים שאל את עצמו: "איך אני יכול לא להתגאות במעשים שלי אם אני הכי גדול, הכי חזק, הכי מוצלח?". לכאורה, אלוהים יכול היה להתגאות בכך שהוציא את בני ישראל ממצרים, אך מצד שני, הוא אינו לוקח אחריות על זה שהוא גם הכניס אותם למצרים. זוהי רק דוגמה לכך שמקור הגאווה הוא תמיד חלקי ואינו אובייקטיבי.
איך לדעת אם הצלחה או כישלון הם באחריותך או במקרה?
אליעד כהן טוען שהדרך להשתחרר מגאווה או רגשי נחיתות היא לשאול את עצמך ברצינות: "האם ההצלחה שלי היא סיבתית או מקרית? האם הכישלון שלי הוא בגללי או לא בגללי?". הוא מביא דוגמה של האדם העשיר ביותר בעולם, שמתגאה בכך שהוא מבין בעסקים טוב יותר מאחרים. כשהוא מתחיל לבדוק מדוע הוא טוב יותר מאחרים, הוא יגלה כי בסופו של דבר הכל מגיע לאלמנטים של מקריות - הוא במקרה למד, במקרה התאמץ או במקרה נולד עם מוטיבציה. ברגע שמגיעים להבנה שהכל מקרי, אי אפשר באמת להתגאות.
האם באמת אפשר לבחור את האופי שלך?
דוגמה נוספת שאליעד מביא היא אדם שטוען שהצליח כי יש לו אופי מסוים, והוא עבד קשה לפתח את האופי שלו בעזרת מנטורים וגורואים. אך כאשר ממשיכים לשאול מדוע דווקא הוא הלך ללמוד ואחר לא, בסופו של דבר מגיעים להבנה שהכל מקרי או לא נשלט באמת על ידך. או שאופי זה משהו שהאדם לא בוחר בו בכלל, או שאם הוא בחר בו - למה הוא בחר דווקא בזה ולא במשהו אחר? התשובה תמיד תגיע למקריות.
מה הקשר בין גאווה לרגשי נחיתות?
הנוסחה שאליעד כהן מציג להימנע מגאווה ומרגשי נחיתות היא אותה נוסחה בדיוק: ההבנה שאין לך שליטה אמיתית על ההצלחה או הכישלון שלך. אדם מרגיש רגשי נחיתות רק כשהוא חושב שהוא אשם או אחראי על הכישלון שלו, ואותו אדם מרגיש גאווה כשהוא חושב שהוא אחראי להצלחות שלו. כשמגיעים להבנה שההצלחה או הכישלון הם אקראיים, משתחררים משני סוגי הרגשות האלו.
האם מישהו אחר היה מצליח בדיוק כמוך?
אליעד מדגיש שאפשר לבדוק האם ההצלחה שלך היא באמת בזכותך בעזרת תרגיל פשוט: אם מישהו אחר היה עושה בדיוק את אותם הדברים שעשית, האם הוא היה מצליח בדיוק כמוך? אם התשובה היא כן, הרי שההצלחה אינה קשורה אליך כלל אלא לפעולות מקריות שבמקרה ביצעת. אם התשובה היא לא, אז זה מראה שההצלחה כלל אינה קשורה לפעולות שלך אלא למשהו אחר שאינך שולט בו, כמו אופי או כישרון, שגם הם מקריים.
האם להצהיר "אני הכי טוב בעולם" זו גאווה?
אליעד כהן משתמש בדוגמת הרובוט: כאשר רובוט אומר "אני הרובוט הכי טוב בעולם", ברור שאין כאן גאווה, אלא פשוט אמירה עובדתית. כך גם לגבי אדם שאומר על עצמו "אני הכי חכם בעולם" או "אני הכי מוצלח בעולם". זה יכול להיות פשוט תיאור עובדה. השאלה האמיתית היא האם האדם חושב שהישג זה הוא בזכותו, או שהוא רק מציין עובדה ללא תחושת עליונות אישית. זו הנקודה שבה הופכת האמירה לגאווה או להיעדרה.
האם אפשר להתגאות בענווה שלך?
אליעד מתייחס לכך שאנשים לעיתים מתגאים בענווה שלהם, מצב שמהווה סתירה פנימית. הוא מסביר שענווה אמיתית היא לא להרגיש שההישגים הם בזכותך בכלל, אלא פשוט לתאר מצב נתון. מי שמתאר את עצמו כצנוע מתוך תחושה של "בזכותי נעשיתי צנוע", הוא למעשה גאוותן. ענווה אמיתית, כפי שרבי נחמן תיאר, היא מצב שבו אדם יכול לומר "יש לי ענווה הכי גדולה בעולם", אבל ללא תחושת גאווה או זכות אישית.
אליעד כהן מציע לבחון את ההישגים והכישלונות ממקום של הבנת האקראיות והיעדר שליטה אמיתית. כאשר אדם מבין זאת, הוא משתחרר אוטומטית מתחושות של גאווה מוגזמת ומרגשי נחיתות, ונמצא במקום של איזון נפשי וענווה טבעית.
- איך לא להרגיש רגשי נחיתות?
- איך לא להתגאות בהישגים שלי?
- האם הצלחה היא מקרית?
- מה ההבדל בין גאווה לענווה?
- איך להתמודד עם רגשות בושה?
- האם אפשר לשלוט באופי שלי?
- איך להשתחרר מרגשות אשמה?